עריכה- מיכל קובזמן, מרים קוץ, תכלת הוצאה לאור
משחר ההיסטוריה האמנות הייתה מפלט לנפש האדם,
לא פעם שאלנו את עצמנו כיצד דווקא בתקופה אפלה,
האדם מצליח ליצור ומוצא יופי.
בתקופת השואה היו לא מעט יהודים שחיפשו דרך
לשמור על שפיותם וזהותם באמצעות היצירה,
הביעו באמצעותה את רגשותיהם, דעותיהם ואת מה שקרה.
זהו צורך הישרדותי, מקום ההימלטות לחיים נורמליים,
התנתקות מהמציאות הקשה
וגם אמצעי שלא מעט נאחזו בו,
כדי להביא לידי ביטוי את תמצית כשרונם.
אנחנו בגרמניה של שנות העשרים,
מקס אדריכל יהודי צעיר ומצליח,
פוגש במסיבה את בטינה הציירת הנועזת,
אהבתם פורחת בשנייה,
למרות כל ההתנגדויות של הסביבה.
אך ברגע שהנאציזם עולה לשלטון,
חייהם משתנים ומתהפכים,
מקס נלקח למחנה הריכוז,
שם מציל את נפשו מהאימה על ידי פיסול בפורצלן,
בעוד שבטינה עושה הכול כדי להציל את אהובה,
אך נאלצת לעזוב את המדינה כדי להציל את נפשה.
זהו גם סיפורה של קלרה בתה של בטינה,
ששנים רבות אחר כך יוצאת למסע חיפושים,
כדי לחפש את אביה האבוד,
בעוד בידיה יש אוסף פסלי פורצלן מסתוריים.
בשורה התחתונה,
מדובר בסיפור מבריק, סוחף ומרתק,
המשתרע על שנים רבות.
סיפור מיוחד ונוגע ללב,
על אהבה, אבדן ויצירה בתקופה איומה,
אותה תקופה אפלה של מלחמת העולם השנייה.
סיפור מרגש ומעורר השראה,
על סודות משפחתיים אפלים
ועל ההשלכות של השואה האיומה.
הגיבורים ראויים להערצה,
בעוד שמקס האמן, יצר יצירות יפהפיות ומיוחדות,
בתנאים קשים ואיומים,
בטינה הנועזת הייתה מוכנה להקריב הכול למען אהובה
ואילו קלרה, הדור השני לאותה תקופה איומה,
נאלצה להתמודד עם התוצאות של מה שקרה.
הסיפור מסופר בגוף שלישי, בשני צירי זמן
עבר מול הווה שנשזרו בצורה מרתקת עד שנפגשו.
הפורצלן הוא חומר שברירי,
כזה שבקלות יכול להתנפץ,
כך גם החיים שלנו.
אני רותקתי מהחל ועד כלה,
מזמינה גם אתכם.
יפעת ארניה
למעקב אחר דף הסקירות שלי
